בתחילה היה נראה שהילדים והנוער לא באמת מושפעים מהמעבר ללמידה מרחוק. במקרים מסוימים אפילו ההפך. בכמה מוסדות חינוך שנחשפתי אליהם, אנשי חינוך הביאו סיפור של תלמיד בעל קשיים חברתיים שפתאום מוצא את עצמו במרכז. זאת בשל היכולות הטכנולוגיות שלו והעזרה לצוות ולשאר התלמידים בנושא זה. בכל הסיפורים, אנשי הצוות הביאו תחושות של תלמידים אלה שסוף סוף מקשיבים להם, רואים אותם, מתעניינים בהם והכי חשוב, הם מרגישים משמעותיים. אך לצערי, רבים מהסיפורים האלה לא הסתיימו בצורה טובה. הסגר נגמר, הלמידה מרחוק הוטמעה או הסתיימה. ושוב אותם תלמידים הרגישו שקופים או דחויים. והיכולת לטפל בכך ברמה הקבוצתית-כיתתית הייתה הרבה יותר נמוכה בזמן הקורונה. כי לא הייתה את האפשרות לעבוד ברמה הקבוצתית באופן בלתי אמצעי, בשיח פנים אל פנים בקבוצה, אלמנט קריטי על מנת להתנסות במיומנויות חדשות ובחוויות חדשות בעקבות עיבוד רגשי סביב קושי חברתי.
התופעה הבולטת ביותר הייתה המצוקה של הורים ילדים ונערים באופן פרטני. היו הרבה יותר פניות לסיוע ויעוץ סביב מקרים ספציפיים. המצוקה הפסיכולוגית (שנבעה מהריחוק החברתי ולעיתים גם הקשיים הכלכליים) נתן את אותותיו מהר מאוד. היו יותר מקרים של דיווח על חרדה ודיכאון בקרב בני נוער והורים. כמו כן תופעות של תשישות רגשית והתפרצויות זעם. בנוסף, עצם השהייה בבית ללא אפשרות לצאת להתאוורר בחוץ, הביאה ללחצים גדולים על ההורים להתמודד עם המצב החדש. הדבר הביא למשבר בקרב רבות מהמשפחות. לאחר ברור, התגלה שחלק גדול מהפניות בנוגע ל”קושי של הילדים” הוא בעצם קושי להתמודד עם העובדה שהילדים לא הולכים לבית הספר ויש להתמודד עם השהות והצרכים שלהם בבית.
עוד משבר הוא משבר זהות של השדה החינוכי כולו. נראה שבתקופת הקורונה התגלו שתי תופעות. האחת, שאם התלמידים “מפסידים חומר” הדבר לא באמת כל כך נורא. יש אפשרות להשלימו בדרכים שאינן מצריכות הגעה לבית הספר ואף במקרים מסוימים, אפשר להמשיך ללא השלמת החומר כלל. התופעה השנייה היא הצורך העז בהשגחה על הילדים על מנת שההורים יוכלו לצאת לעבודה. שמעתי על הורים שאמרו “החליפו אותי בבחור/ה צעיר/ה ללא ילדים כי אני הייתי חייב/ת להישאר בבית בכדי להיות עם ילדי הקטנים”. שתי תופעות אלה הדגישו בקרב ההורים, אנשי החינוך וכל מי שנמצא בשדה החינוכי אמרה ש”הופכת את הבטן” לכל איש חינוך: צריך את המערכת החינוכית כדי שתהווה “בייבי סיטר” לילדים. תחושה זו, הייתה מאוד נוכחת בסגר. והקשתה על אנשי החינוך בשל משבר זהות שהיא יצרה אצלם. לדעתי, הפתרון לקונפליקט זה, הוא ליצר למידה יותר משמעותית, אך בעיקר להפוך את השהות בבית הספר ללמידה חברתית. לעבודה על קשרים בין אישיים, עבודה על היכולת להיות ולתפקד בצורה יעילה וטובה בקבוצה, ולהכיר את העצמי שלי על מנת לגדול ולצמוח.
