גם המקום הרגשי בו אני הייתי היה שונה בתקופה זו. מעבר לתחושות סביב השינוי בהתנהלות היומיומית שכולנו עברנו, ההתנהלות שלי בקליניקה הייתה שונה באופן מהותי. כל היום ישבתי לבד בחדר. אמנם בוידאו היו המטופלים שלי, אך בעיקר הרגשתי לבד. הדבר הקשה עלי, ונראה שהייתי רגיש יותר ל”תחושות הלבד” של המטופלים שלי. בנוסף, הפגישות עצמן נהיו “יותר ענייניות”. החיוך המזמין בחדר ההמתנה והעדר השהות של המטופלים במטבחון של הקליניקה, השפיע על התחושה בתוך הפגישה. בתחילה חשבתי שהדבר יהיה חיובי, שכן יש פחות בריחה להגנות שהמעטפת של הסטינג מאפשרת. אך בפועל, הדבר פגע בנינוחות ובאינטימיות. מה גם, שהמקום בו המטופלים ישבו השתנה, הם כבר לא ישבו על הספה בקליניקה, אלא ניסו למצוא מקום אינטימי בו יוכלו לשהות בבית ולקיים שיחת וידאו (דבר מאתגר בפני עצמו כאשר לפעמים המשפחה נמצאת בבית). הדבר המעניין הוא שהנשים נטו לפגוש אותי בחדר השינה שלהן, בעוד הגברים בחרו במקומות מחוץ לבית (בעיקר ברכב החונה ליד הבית). כמובן שגם המיקום של המטופל והרגשת האינטימיות והביטחון שלו לשוחח השפיעו על הפגישות עצמן. גם בתוכן, אבל בעיקר בטרנספרנס, בהרגשה לא בטוחה, בהיסוס ובחרדה. כל הדברים הללו השפיעו גם הן על המותשות שלי בשיחות הוידאו. אני יצאתי מיום טיפול חסר כוחות, הרגשתי עייפות נפשית ופיזית שלא הרגשתי בימי טיפול פנים אל פנים. התחלתי לעשות הפסקות גדולות יותר ויותר באמצע היום ובין מטופלים. דבר שהאריך את יום העבודה שלי. מטופלות שהן אימהות לילדים, ביקשו להעביר את שעות הטיפול לערב, ואילו הסטודנטים, שהיו בדרך כלל בשעות הערב, ביקשו לעבור לשעות הבוקר, שכן התפנו להם שעות בבוקר (גם בשל הפסקת עבודה וגם בשל יעילות הזמן של הקורסים בוידאו).
שינויים אלה באו לידי ביטוי בטיפולים באופן מגוון, הטיפולים הושפעו מהאינטראקציה שבין ההשפעה של הקורונה עליהם ועלי, והאישיות. אך ניתן לומר כי תקופה זו נתנה הזדמנות לבחון את היכולת לעמוד בחרדה ובהתמודדות עם אירועים לא צפויים וחוסר וודאות. אלמנטים הנמצאים בכל טיפול וטיפול. זו הייתה הזדמנות להתמודד עם חשיפה משמעותית של חוויות אלה תוך התמודדות ב’כאן ועכשיו’ באינטראקציה הטיפולית. כמו מטופלת שחששה לאביה המבוגר, שגר לבדו, תוך שאינה יודעת עד מתי יהיו המגבלות על הגעה של ילדים לבית הספר והצורך שלה להישאר בבית. שיח על החרדה וחוסר הודאות שהרגישה, הוביל לתובנה שגם ללא הקורונה תחושות אלה מלוות אותה בחייה, אך כעת, “יותר לגיטימי” לשוחח על כך עם הקרובים אליה.
