בתקופת הקורונה היה שיבוש משמעותי בתחום זה. שכן הרבה מ”התופעות שמתרחשות במערכות חינוך” השתנו באופן מהותי בשל המציאות החדשה. דוגמא אחת היא: שלקות הלמידה, נראית ונחוות שונה תחת הוידאו והלמידה מהבית. יש ילדים שהדבר סייע להם ללמוד, ויש כאלה שהמציאות החדשה הביאה אותם למצב שבו כמעט בלתי אפשרי מבחינתם ללמוד באופן שנדרש מהם. יתרה מזאת, ההשפעות החברתיות היו משמעותיות אף יותר. הילדים שהרגישו בודדים, הרגישו את הבדידות ביתר שאת בתקופה זו. רוב זמני הוקצע לטיפול ועזרה לילדים שהקשר איתם התרופף (שאר הדברים ירדו בעדיפות להתערבות). כדוגמת ילד שחברו דיווח ליועץ בית הספר שאינו עונה לטלפנים. שיח עם המחנך העלה שגם אינו מצטרף לשיחות הוידאו המשותפות של הכיתה. יזמנו שיחה עם ההורים שהביאה לליווי והדרכה שלהם בכדי לעזור לילד ליצר יותר אינטראקציה עם סביבתו. כך גם שיח עם הילד והתערבות בעזרת חברים לכיתה שיזמו איתו יותר קשר. בשלב זה, ההורים דווחו שהילד במצב רוח טוב יותר והילד עצמו החל ליזום יצירת קשר.
גם צוותי ההוראה הרגישו מצוקה. בשל סיבות לא מעטות. אפילו החלק הטכני העלה את רמת המתח. שכן, חלק משמעותי מאנשי החינוך לא היה בקיא בתפעול הטכנולוגי. יתרה מכך, אנשי ההוראה הרגישו שיש כפיות טובה של החברה להשקעה שלהם בתקופה זו. רבים מהם התמודדו עם קונפליקט פנימי בין הרצון לסייע לתלמידים, אל מול עמידה איתנה על זכויותיהם. בנוסף, כאן בירושלים, המקום בו אני עובד וחי, רבים ממוסדות החינוך הם דתיים. הדבר הביא לקונפליקט נוסף, בין ההתנגדות לאינטרנט וטכנולוגיה, לבין הצורך בשימוש באינטרנט ווידאו על מנת ללמוד מרחוק. ללא מעט מהמורים לא היה ווטסאפ מהסיבה של ההתנגדות לשימוש ברשת. וכעת, ההסתמכות על האינטרנט, הוידאו והווטסאפ הביא למשבר לא קטן, פנימי ומעשי. אנשי חינוך שאחד הערכים הבסיסיים שלהם הוא חינוך לקשר בלתי אמצעי בכלל, ובפרט התרחקות מהרשתות החברתיות והאנטרנט, נאלצו להשתמש ברשתות חברתיות ואתרי אינטרנט המספקים וידאוקונפרנס על מנת לתקשר עם התלמידים שלהם. זאת תוך כדי שהם מתמודדים עם שאלות של אותם תלמידים לגבי השימוש הזה ולא פחות קשה עם שאלות פנימיות הקשורות לדילמה זו
היום יום, שבו אני לא מגיע למסגרות הלימוד, השפיע עלי מאוד. חלק מההנאה שלי במקצוע היא לחוות את “חווית בית הספר” או את “חווית הגן” שבו רואים וחווים חיות רבה שבאה מהילדים והנוער. יש משהו שנותן אנרגיה ומוטיבציה בחוויה המשמעותית הזו. הישיבה מול המחשב בשיחת הוידאו עיקרה את החיות הזו והפכה את ההרגשה בשיח ללא ייחודית.
אמנם, הצורך שלי ללמוד פן חדש לגמרי בתופעות פסיכולוגיות שהכרתי במערכות חינוך (כגון הביטוי של לקות למידה/קשיים חברתיים/בעיות קשב וריכוז וכו’) הביא למוטיבציה והתלהבות חדשה. אך עדיין משהו היה חסר, והמשהו הזה הוא קשר אנושי בלתי אמצעי. נראה שהצורך בכך בשדה שבו ישנם ילדים הוא אפילו גבוה יותר. הצורך שלי, הצורך של אנשי החינוך, הצורך של ההורים והצורך של הילדים והנוער.
